פסק-דין בתיק ה"פ 21102-03-10

התובענה:

1.            תובענה, בדרך של המרצת פתיחה, בה נתבקש להצהיר כי המבקשת הינה הבעלים היחידי והבלעדי בבית מס' 95/1,  הבנוי בחלקה מס' 1 בגוש 14236 במושב דובב (להלן: "הבית").

כן נתבקש בגדר התובענה לעכב הליכים בתיק הוצל"פ 01-04133-07-3 (להלן: "תיק ההוצל"פ") אשר המשיב מס' 1 פתח נגד המשיב מס' 2 ובגדרו הוטל עיקול על הבית ואף נתבקשו הליכי כינוס ומכירת הבית.

רקע:

2.            המבקשת והמשיב מס' 2 הינם בני זוג לשעבר ויש להם ילדים, הם התחתנו בשנת 2003, בשנת 2005 הם רכשו את הבית, שנרשם על שניהם ועליו הם רשמו משכנתא לטובת בנק טפחות ממנו נטלו הלוואה לשם מימון רכישת הבית כאשר הם התגרשו בשנת 2007 ואף נחתם ביניהם הסכם גירושין והסדרת יחסי ממון ביום 25/11/07 שקיבל תוקף של פס"ד ע"י ביהמ"ש לענייני משפחה ועפי"ו הוענקה הבעלות בבית לידי המבקשת.

המבקשת והמשיב סילקו מרבית סכום המשכנתא ויתרתה, נכון למועדים הרלוונטיים לתובענה זו, היא סך של 24,000 ש"ח כך שרישום המשכנתא על הבית נישאר שריר וקיים.

כן מסתבר כי המשיב מס' 2 פתח חשבון בנקאי אצל המשיב, עוד זמן רב לפני נישואיו עם המבקשת, שבו נוצרה יתרת חוב, כך שבשנת 2007 נפתח תיק ההוצל"פ כאשר יתרת החוב בו היא סך של 465,000 ש"ח ובגידרו ביקש הבנק ועיקל את הבית, עפ"י צו עיקול, מיום 21/2/08 ובהמשך נקט בהליכי כינוס ומכירה של הבית. 

3.            עובדות רלוונטיות נוספות שיש לקובען :

-          הבית עצמו אינו משמש למגורי המבקשת או גרושה, כי אם הוא מושכר לאחרים, כאשר המבקשת מתגוררת בדירה שכורה בכרמיאל יחד עם ילדיה.

-          המבקשת והמשיב ניהלו עסק מוניות, לאחר הגירושין, עסק שלא צלח.

ראו דבריה בעמ' 5 לפרוטוקול.

-          המשיב מס' 2 לא הצליח להצביע על כתובת מגורים אחרת, מלבד אצל המבקשת, כך שיש לתת משקל עודף לתצהיר החוקר מטעם הבנק, עפי"ו המבקשת והמשיב המשיכו לנהל משק בית משותף גם לאחר הגירושין.

יצויין כי בתובענה עצמה צויין כי כתובת המשיב מס' 2 הינה מושב דובב, בשעה שאנחנו יודעים כי הבית אשר בדובב מושכר לאחרים.

4.            טענות המבקשת:

-          החל מיום חתימת הסכם חלוקת הרכוש המשותף ביום 25/11/07 והגירושין אשר באו בעקבותיו, היא נהייתה לבעלים הבלעדי של הבית ולא היתה לבנק כל זכות להטיל עיקול על הבית בגין חוב של המשיב מס' 2, חוב שנתהווה, בטרם הנישואין משנת 1996.

-          אף אם זכויותיה של המבקשת לא נרשמו בחברה המשכנת או בלשכת רישום המקרקעין, עדיין, לפחות, מדובר בזכות שביושר כאשר בתחרות שבינה לבין צו העיקול היותר מאוחר, דינה של הזכות שביושר לגבור.

-          אין מדובר בהסכם למראית עין כי אם בהסכם אמיתי לכל דבר שבא לשקף את האינטרסים של שני הצדדים, כאשר היא מצידה עשתה וויתורים כלפי המשיב מס' 2 והמשיב מס' 2 מצידו וויתר והעביר את הזכויות בבית (מחצית) לידיה.

לפיכך טענה המבקשת כי דין צו העיקול, כמו גם הליכי הכינוס שבאו בעקבותיו להתבטל.

5.            טענות המשיב מס' 1 - הבנק: